לצבור זיכרונות במקום לצבור חפצים

המהירות בה משתנה הסביבה הטכנולוגית שלנו לפעמים מצמררת…

 

השבוע, בזמן שפרקתי את הארגים של לקוחה שלי, היא שאלה אותי מה כדאי לשים במגירות של המזנון, איפה שפעם (פעם!) שמנו קלטות וידאו ו-CD.

 

אני פוגשת בכל בית ארגזים שלא נפתחו מהמעבר הקודם שמכילים CD. היום כבר אין אפשרות לשמוע אותם, אין מכשיר מתאים. וגם אין צורך, כל המלומנים עברו ל- iTunes J

 

אבל מה עושים? ל ז ר ו ק? כל כך אהבנו את האוסף של אריק אינשטיין… והתרגשנו באלבום החדש של מאיר אריאל…

 

מה בעצם מקשה עלינו לזרוק לפח 2-3 קרטונים של פריטים לא שימושיים?

יש לנו קשר רגשי למי שהיינו כשהקשבנו לדיסקים ונוסטלגיה לנסיבות בהן פתחנו את הקופסה ושיר כזה או אחר התנגן לו בחדר…

 

בעינינו לזרוק לפח אוסף של דיסקים ישנים זה כמו לוותר על מי שהיינו. אז הנה הפתרו היצירתי שלי לקושי הזה.

 

אחד הלקוחות שלי (שנתן לי השראה למאמר הזה!) בנה במו ידיו שולחן קפה לסלון ושיבץ בתוכו עטיפות של הדיסקים האהובים עליו.

וזה עובד לו מצוין. את שאר הדיסקים שהיו פחות חשובים בעיניו הוא שם בלב שקט במיכל איסוף למחזור.

***

לפעמים, חשוב לנו קשר רגשי לאדם שהחפצים הנשמרים שימשו אותו.

 

על אחת כמה וכמה אם האדם הזה כבר לא אתנו.

לקוחה אחרת בקשה את עזרתי כדי לתרום למטרה טובה את אוסף העניבות העשיר והבגדים שנותרו לאחר שבעלה נפטר.

 

באתר “אגורה” מצאתי בדיוק דרישה לעניבות!!! אומנית בקשה להשתמש בעניבות ליצירות שלה. בתיאום עם הלקוחה מסרתי לה את העניבות. ותראו איזה יופי יצא:

אני מכירה אומנים שאוהבים לתת חיים חדשים לחפצים היקרים ללבנו בתור מזכרת אומנותית. 

 

אני מאוד בעד להפוך אוסף של פריטים שתקועים במעמקי הארונות לפריט אחד מרגש שמונח או תלוי במקום בולט לעין. ומה שהכי יפה – שזה גם משפיע ישירות על התדר של התחושות שלנו, ומתחושת תסכול “מתישהו אני אעבור על זה, אבל לא עכשיו…” לתחושת חמימות בלב בכל פעם שרואים את פריט המזכיר רגעים של אושר ושמחה.

 

מזמינה אתכם לחפש דרכים יצירתיות לצבור זיכרונות ולא חפצים 🙂

השארת תגובה