יותר מכל אני אוהבת לשמוע סיפורים שאנשים והחפצים מספרים ביחד…
אתמול עבדתי אצל זוג מבוגר שעובר דירה. ארזתי. בסוף היום הגעתי למדף עליון במטבח בו עמד סט קפה יפהפה, לא מימינו. עדין, מוזהב, פורצלן איכותי.
מיכה, בעל הדירה, התקרב אלי ובקול כמעט רועד ביקש שאני אהיה זהירה במיוחד.
— זה סט של אמא שלי. היא מכרה טבעת נישואין שלה כדי לקנות אותו. זה היה בוינה, ב-1957.
— כן, בשנה שעלינו ארצה, מוסיפה שרה אשתו.
סט קטן, סיפור חיים מאחוריו. מרגש לארוז דברים כאלו, לא?
