לוחשת לארונות

• בואי תראי את הבלאגן, כזה עוד לא ראית.

לא משנה שכמעט כל לקוח אומר לי את זה, אני מבינה שזה בא להסתיר את המבוכה.

נכנסתי לחדר. ארגזים של ניירת, חומר לימוד, כלי עבודה וסתם פיצ’פקעס כיסו את הרצפה. למעשה, השטח היחיד שהיה פנוי הייתה המיטה של בעל החדר. וגם זה לא תמיד המצב בבתים של הלקוחות שלי (רק שתדעו).

• הארונות מלאים, הוא המשיך, גם בהם יש בלאגן, אינני יודע מה את הולכת לעשות ואיך תתמודדי עם כל זה.

טוב, נעשה נסים ונפלאות, חשבתי לעצמי.

בקול רם אמרתי:

— נצטרך לבדוק מה אפשר לשחרר מתוך הארונות ואת תכולת הארגזים נשים במקום שיתפנה 🙂

נשמע פשוט, לא?

הוא שיתף פעולה באופן מדהים. עבר על האוצרות המאובקים שהוצאתי מן הארונות ומיין בסבלנות בין פח לבין אחסון במחסן של הבניין. הרי תמיד יש חפצים שנרצה לשמור אותם לעד.

כשסיים ואמר «כל אלה אני רוצה לשמור פה», התחיל החלק של כישוף אמיתי.

ניגשתי לארונות וקבעתי עובדה: עליכם להכיל את כל הניירת ואת כל הכלים ואת כל החפצים שאני אומר לכם. אני אעזור למקם אותם ולמצוא לכל דף וכל כלי פינה שמתאימה בדיוק עבורו. אני גם אדאג שאפשר יהיה לראות מה נמצא בעומק המדף ובשורה שניה. אבל עליכם לציית למה שאני אומרת ולפתח יכולת להכיל.

אחרי שיחת מוטיבציה עם הארונות ביצעתי את החלק הפיזי — להרים, להכניס, להזיז, להוציא ושוב להכניס בזווית אחרת. תוך כדי גם סידרתי את כלי העבודה וחומרי שיפוץ לפי קטגוריות, גודל ואופן שימוש.

אבל זה כבר היה החלק הקל 🙂

בסיום העבודה הסתכלתי על הארונות בהתלהבות ואמרתי לבעל החדר שעכשיו יש לו מקום להכניס עוד קצת דברים, אם הוא רוצה.